לאהוב את בובי: הספר "תפילה לבובי" יצא בעברית
מאת: ידין ספיר
16 במאי [1980]
אני כותב את הדברים האלה בתקווה שיום אחד, בעוד שנים רבות, אוכל לחזור אחורה ולהיזכר איך נראו החיים שלי כשהייתי מתבגר צעיר ומבולבל שמנסה נואשות להבין את עצמי ואת העולם שאני חי בו. אבל לפי הקצב שאני מתקדם עכשיו, אני באמת תוהה אם אחיה עד גיל זקנה, כלומר אם אחיה מעבר לגיל הנעורים.
עוד סיבה שאני כותב כאן היא שזמן רב אחרי מותי, אחרים יוכלו לקרוא עלי ולהבין איך נראו החיים שלי כאדם צעיר…
("תפילה לבובי", עמ' 93)
כשהייתי בן 17 או 18 (וזה כבר היה לפני מספר דומה של שנים), ארוני ומפוחד, הגעתי לאירוע שערכה האגודה בסינמטק. נגשתי לדוכן שמאחוריו עמד גבר קשיש ועלעלתי בחשש בספרים ובעלונים שהיו מונחים שם. הקשיש (זה היה תיאו מיינץ ז"ל) שאל אותי מאין באתי והציע לי להגיע למפגשי קבוצת הנוער של האגודה. הוא דחף לידי את הספר "לאהוב הומוסקסואל" מאת דון קלארק, וכשבחנתי את המחיר אמר לי "קח אותו במתנה".
נזכרתי באירוע הזה, כאשר קראתי את הספר "תפילה לבובי" מאת לירוי ארונס, שיצא לאחרונה בהוצאת כרמל, ואשר מביא את סיפורה קורע הלב והמדהים של מרי גריפית', שהשלימה עם ההומוסקסואליות של בנה בובי, רק לאחר שהוא שם קץ לחייו.
במהלך עוד אחד מניסיונותיו הנואשים והולכים להתקרב לליבה של אמו, מביא לה בובי בדיוק את הספר הזה, של דון קלארק, ואולם היא קוראת בו מאוחר מדי, רק אחרי שהוא כבר זרק את עצמו מגשר, היישר לפני גלגלי משאית דוהרת.
מרי גריפית', שכל ימיה עד אז היתה נוצריה אדוקה, אשר חרדה מן האפשרות שבנה לא יבוא בשערי גן העדן בשל התנהגותו המינית, שינתה את השקפת עולמה בעקבות מותו, והפכה לפעילה נמרצת ובולטת ביותר ב-PFLAG, ארגון ההורים ללהט"ב בארה"ב (כמו תהל"ה, אצלנו). היא נדדה בין בתי ספר, מפגשי הורים, כנסים פוליטיים וראיונות לתקשורת וסיפרה פעם אחר פעם את סיפורה. היא קראה להורים לקבל ולאהוב את ילדיהם כפי שהינם, ולהתנגד לפרשנות פנאטית והומופובית של כתבי הקודש.
מחברות הייסורים של בובי
הסיפור של מרי ובובי גריפית' הוא נדיר ומדהים במיוחד, משום שבובי השאיר אחריו יומן, אותו כתב במהלך חמש שנות חייו האחרונות, ואשר מתעד את המחשבות הכמוסות והאפלות של הומו צעיר שאינו מסוגל להשתחרר מתחושת החטא, שאמו וסביבתו ממשיכים לפעפע לתוכו. הקריאה של מרי ביומניו של בובי, היא שאפשרה לה להבין, בסופו של דבר, את עומק היאוש, הדיכאון והדיכוי בו היה שרוי בנה בשל הטפותיה הדתיות.
1 במאי [1981]
אתה באמת יודע איך לאמלל את עצמך, ידעת את זה? חצי ממך מתעב את העולם והחצי השני מנסה נואשות להיות חלק מהעולם הזה… אתה בטוח מרגיש צורך להעניש את עצמך. האם בגלל זה אתה עושה את הדברים שאתה עושה? תשאל את עצמך דבר אחד: האם אני באמת ראוי לקבל עונש? ומה שהכי גרוע זה שאתה יודע בדיוק איך להעניש את עצמך… מה צריך כדי לרצות אותך? למה שלא פשוט תהרוג את עצמך ותגמור עם הסיפור הזה? זה בדיוק מה שאתה עושה. רק שאתה עושה את זה לאט וכואב.
(שם, עמ' 106)
פעמים רבות אנחנו שומעים על התאבדות בני נוער להט"בים, ומייד מציינים לעצמנו שהסיפור "בוודאי מורכב יותר". ואכן הספר מצליח לפרוס בפנינו סיפור שלם של פתולוגיה משפחתית, אשר בחלקה כלל אינה קשורה לבובי ולנטיותיו המיניות. ואולם, בשורה התחתונה, אין ספק בלבנו, כמו גם בליבה של מרי, כי חייו נהרסו בגלל דוגמות דתיות ותפיסות עולם שמרניות ונוקשות שלה ושל חלק ניכר מסביבתו.
נקודה מטרידה במיוחד קשורה לכך שבובי דווקא זכה לסיוע, למשל מצד מורה הומו בביה"ס בו למד, וגם מצדה של בת דודה לסבית, שחיה עם בת זוג והיתה אמורה להוות עבורו דגם לחיים בוגרים מאושרים. אך כל אלה לא עזרו לו להתייצב אל מול הכתישה הנפשית שחווה מצד בני משפחתו, ולהדוף את הביקורת שספג שוב ושוב. ואמנם, מחקרים שפורסמו לאחרונה מצביעים על כך שקבלת ההורים את ילדים הגאים, היא הגורם המשפיע ביותר על בריאותם הנפשית. מחקרים אלו אף ציינו כי הורים רבים גורמים נזק לילדיהם כאשר הם מנסים לשנותם ו"להחזירם למוטב", אף שהם פועלים מתוך אהבה אליהם ודאגה לעתידם. במילים אחרות, את הנזק הגדול ביותר הם גורמים לילדיהם מתוך בורות.
האפשרות שמעניק לנו הספר, לחדור למחשבותיהם של האם ושל בנה, מביאה לכך שהן להט"בים והן הוריהם יכולים לקרוא בספר ולזהות יצרים, מחשבות ורגשות מוכרים. איכותו זו של הספר הופכת אותו למתאים ביותר גם לאנשי מקצוע ומתנדבים שעובדים עם נוער להט"ב או בסיוע וקשב מכל סוג, ובעיקר לכל מי שעוסק בנוער בסיכון. הוא גם ידבר אל מי שמתעניינים בסוגיות של צידוקים מוסריים ודתיים למאבק בהומופוביה, וחלקו השני, הסוקר את מפעליה הציבוריים והתקשורתיים של מרי גריפית' אחרי מות בנה בוודאי ירתק את כל מי שעוסק באקטיביזם חברתי למען הקהילה.
בשנה שעברה עובד הספר לסרט טלוויזיה מצוין בכיכובם של סיגורני וויבר וראיין קלי. הסרט היה מועמד לפרסי האמי בקטגוריות העיבוד הטוב ביותר לטלויזיה והשחקנית הטובה ביותר (וויבר). מי שצפה בסרט וכעת יקרא את הספר, יוכל להתרשם שמפיקיו המתיקו פה ושם את הגלולה עבור הצופים.
הנקודה הישראלית
כותב הספר לירוי (רוי) אהרונס, היה עיתונאי בכיר, שיצא מהארון בגיל מבוגר, וזמן קצר אחר כך הקים את ארגון העיתונאים הלהט"בים. אל כתיבת סיפורם של בובי ומרי גריפית' התמסר בעידודו של בן זוגו הישראלי אמוץ בונה. לירוי ואמוץ חיו יחד במשך 24 שנים, ובראשית שנות השמונים אף התגוררו בישראל. בתקופת מלחמת לבנון הראשונה, לירוי היה כתב המגזין Time שסיקר את המלחמה, בעוד אמוץ שירת בלבנון.
רוי אהרונס נפטר בשנת 2004, והוצאת הספר בעברית מהווה מפעל הנצחה לזכרו.
"תפילה לבובי", מאת לירוי אהרונס. הוצאת כרמל 2011 (235 עמ').
תרגום: דנה אלעזר-הלוי. עיצוב העטיפה: יעל בר-דיין.
ב-17 במאי יצוין בארץ ובעולם היום הבינ"ל נגד הומופוביה וטרנספוביה !
אירועי הבנ"ה / IDAHO יעמדו השנה בסימן מאבק בהומופוביה וטרנספוביה במערכת החינוך ודרך החינוך.
>> עזרים שונים לפעילות - באנרים ייחודיים של הבנ"ה להטמעה באתרכם, פוסטר הבנ"ה גדול להדפסה, מערך שיעור בנושא הומופוביה ועוד.
>> רעיונות והצעות לפעילויות הבנ"ה
>> לוח אירועי הבנ"ה 2012 בישראל
>> הצטרפו אלינו בפייסבוק
>> הירשמו לרשימת התפוצה
תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך
מבזקים
26.02.13 בכירים במפלגה הרפובליקאית משנים עמדתם לגבי נישואים חד מיניים
26.02.13 הספורטאי הבכיר הראשון בארץ שיצא מהארון
25.02.13 מהומת אלוהים במנהטן: מלכת דראג נגד הכנסייה
14.02.13 אשרת שהייה זמנית לעובדת זרה מהפיליפינים המתגוררת עם בת זוג ישראלית
14.02.13 "עיריית ת"א צריכה לחזק ערכי משפחה ותורה ולא מסרים של תועבה"
כתבה יפה ומעניינת.
תודה לעושים במלאכה!
like
המלצה לתגובה: 0 0