שנתיים של…
שנתיים אחרי שנפצע בפיגוע בברנוער, ולמרות שכל יום הוא יום קשה, יוני לומד לחיות עם פרופורציות חדשות, לחייך ולומר תודה על החיים שניתנו לו מחדש. טור מרגש ואופטימי של אחד מפצועי הערב הארור ההוא
בתוך ים של אי ודאות, עוד שנה חלפה לה, ובכך מלאו להן שנתיים של אבל אינסופי שאני חי איתו.
שואלים אותי הקרובים לי "נו… מה המרגש שנתיים אחרי?", הלוואי והיה קל לענות על זה, כמו שקל לשאול את זה.
אנשים שיודעים מקרוב מה זה אבל ושכול, מה זה פצע טראומתי פתוח שקשה לסגור אותו, יידעו להזדהות ולענות (אולי) על שאלה כזו.
כל יום מאז… הוא יום קשה. אז נכון שחזרתי לשגרה, ונכון שחזרתי למעגל העבודה, והחברים, והבילויים הקטנים, החיוכים, הצחוק, החיים… חוזרים לחיים נו מה… מה כבר אפשר לעשות?
אבל עדיין, זה שם, זה תמיד שם. כשקמים בבוקר ורואים מה השעה ומה התאריך, ואוטומטית עוד יום מסומן ב V ונספר… כשהולכים לישון וחותמים בעוד פלאשבק לקינוח המציאות.
ולהזכיר לעצמי שהפיגוע הזה היה פיגוע שנאה, שנאה נטו. אז נכון שלא יודעים עדיין מי הרוצח, ונכון שלא יודעים על רקע מה הוא נעשה.
אבל זה בולט שדבר אחד ברור היה שם, שנאה.
אז מה… כל אחד שישנא אותי עכשיו יבוא וירה בי? יפגע בי? או בכלל… בבני אנוש?
בחרתי בחיים
הפרופורציות שלמדתי לחיות איתן מאז הפיגוע מאוד עזרו לי ועוזרות לי עד היום להחלים מהפצע הקשה הזה. אני משתדל תמיד להיות חיובי, לחשוב תמיד לטובת הכלל, לטובת הזולת.
לחייך, כי חיוך זה בחינם, וכל עוד אני יכול לחייך חיוך אמיתי בלב שלם ולהאיר את מי שסובב סביבי, אני מרגיש עשיר. עשיר בהומור, עשיר בחיוכים, עשיר בכל טוב.
עשיר בחיים. כי בחרתי בחיים. היו לי שתי אופציות יחידות במהלך השנה הראשונה של אחרי הפיגוע, או לבחור בחיים ולהמשיך הלאה למרות הכל ולהוכיח את עצמי ואת האני האמיתי שבי, או ליפול, וליפול זה קל, ולא בטוח שהייתי מצליח לקום אם הייתי נופל.
אז קמתי, והמשכתי הלאה… ובחרתי לחיות את החיים על אף הקושי, כי אני יודע מה הישגיי העתידיים, ואף אדם לא ימנע ממני מלהשיג אותם.
להגשים את החלום של ניר וליז ולהיות מאושר
ה-1/8 כל שנה, זה כמו עוד יום-הולדת בשבילי, החיים החדשים שקיבלתי, ההזדמנות להיות יוני מחודש, ההזדמנות לנסות ואולי להגשים את חלומותיהם של ניר וליז ז"ל.
ואני יודע דבר אחד, החלום של ניר וליז זה להיות מאושרים, להיות עשירים במצב רוח, להשרות רוח טובה ואנרגיה חיובית על הסובבים אותם, אז למה לא להגשים את חלומותיהם מכאן? אני בטוח שהם עוזרים לי אי שם מלמעלה. לי ולחבריי שנפצעו יחד איתי.
הומופוביה, עודנה חיה ונושמת, אל לי להשלות את עצמי שהכל זורח, אל לי להשלות את עצמי שהכל טוב ושכל הרוע מאחורינו.
אני אומנם הולך ברחוב ורב עם השמש מי יותר זורח, אבל החום שלה גם מזכיר לי את חום הכדור שפילח אותי.
אף אחד לא ילחם בהומופוביה במקומנו
ואז אני נזכר… שיש עוד מלא בני נוער מפוחדים לא פחות ממני, ואם אנחנו לא נעזור להם? מי יעזור להם?
אם לא אנחנו נילחם בהומופוביה, מי יילחם בשבלינו?
זה המקום שלנו לזכור שאנחנו מאוחדים, מאוגדים, אנחנו חזקים.
זו ההזדמנות שלנו לצמוח מחדש ולבנות משהו חדש, להתארגן לעשייה שכל כולה זה טוב לעולם לא פשוט שבו אנחנו חיים.
אני מאחל לעצמי בהצלחה, כמו שאני מאחל לכל מי שקורא מילים אלו.
ותזכרו, חיוך, זה בחינם. ככל שתחייכו יותר, ותאמינו בחיוך שלכם, כך יהיה לכם יותר קל להתמודד עם אנרגיות שליליות, עם מצבי רוח לא נחמדים במיוחד.
כי חיוך אמיתי יתן לכם פרספקטיבה נכונה לחיים, פרופורציה בריאה יותר, למצוא פתרונות קלים יותר. לחשוב בריא.
אני כמובן לא מעודד לברוח מהמציאות, וזה שקשה לפעמים, זה בריא וזה בסדר.
זה נכון ליפול לפעמים, זה נכון לבכות לפעמים, זה נכון להרגיש אבוד לפעמים. אבל אם יש לכם את ההזדמנות להיות ליד אנשים שיידעו לתת לכם את הכתף ואת היד להתרומם מעלה, תשתמשו בהזדמנות הזו. ותעבירו את זה הלאה…
כי אנחנו חזקים. כי אתם חזקים. ואתם יודעים לחייך, אני בטוח… אז נו… יאללה… אני רוצה לראות חיוך גדול…
נו?
תיזהרו אני צופה בכם…
חיוך גדוווווווווולללל….
יופי,
ככה אני אוהב אתכם.
כי ניר וליז גם מחייכים מלמעלה… הם שומרים עלינו.
אוהב ,
יוני ג.
* יוני ג., מבין פצועי הפיגוע בברנוער, חניך ומדריך לשעבר בברנוער.
> הערב (שני) ב-18:30 תתקיים אזכרה לניר כץ ז"ל בבית העלמין במודיעין.
פרטים נוספים בעמוד האירוע בפייסבוק.
> במוצאי שבת הקרוב (6.8.11) ב-20:30, תתקיים בגן מאיר בת"א עצרת זיכרון לציון שנתיים לפיגוע והרצח בברנוער. הגיעו לכבד את זכרם של ניר כץ וליז טרובישי ז"ל. מידע נוסף על העצרת בעמוד האירוע בפייסבוק.
ב-17 במאי יצוין בארץ ובעולם היום הבינ"ל נגד הומופוביה וטרנספוביה !
אירועי הבנ"ה / IDAHO יעמדו השנה בסימן מאבק בהומופוביה וטרנספוביה במערכת החינוך ודרך החינוך.
>> עזרים שונים לפעילות - באנרים ייחודיים של הבנ"ה להטמעה באתרכם, פוסטר הבנ"ה גדול להדפסה, מערך שיעור בנושא הומופוביה ועוד.
>> רעיונות והצעות לפעילויות הבנ"ה
>> לוח אירועי הבנ"ה 2012 בישראל
>> הצטרפו אלינו בפייסבוק
>> הירשמו לרשימת התפוצה
תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך
מבזקים
26.02.13 בכירים במפלגה הרפובליקאית משנים עמדתם לגבי נישואים חד מיניים
26.02.13 הספורטאי הבכיר הראשון בארץ שיצא מהארון
25.02.13 מהומת אלוהים במנהטן: מלכת דראג נגד הכנסייה
14.02.13 אשרת שהייה זמנית לעובדת זרה מהפיליפינים המתגוררת עם בת זוג ישראלית
14.02.13 "עיריית ת"א צריכה לחזק ערכי משפחה ותורה ולא מסרים של תועבה"
אני קוראת את הטור שלך ומתרגשת
אני זוכרת את הערב הנורא ההוא בו צפיתי בתדהמה ובכאב בטלויזיה כשפרצו החדשות על פגוע הירי
ועכשיו כשאני קוראת את הטור שלך עכשיו, אני מודה לך על הפרספקטיבה האופטימית ומלאת החיים שהבאת.
ואתה צודק יש עוד הומופוביה ללחום בה ויש לנו עוד עבודה לעשות. והעבודה מול אנשים היא גם בעשייה פוליטית ובניראות בהפגנות, במחאות ובמצעדים, וגם ע"י ניראות פתוחה במרחב האישי שלנו.
המלצה לתגובה: 0 0
קראתי את הטור שלך,
נתת לי סיבה לחיות ולחייך! למרות ההתמודדות ולמרות השנראה ולמרות ההומופוביה,
אתה ההשראה – נותן לי פרספקטיבה בהסתכלות בכוס מלאה ולא בריקה.
תודה לך, החזקת ומאחל לך (ולכולנו) שנדע לחיות חיים ביופי ונצליח למרות הכל! ועם הרבה מאוד חיוכים.
המלצה לתגובה: 0 0