ג'ניה דודוצקין, שהניף לפני שבועיים את גביע המדינה בכדורעף עם הפועל מטה־אשר, עשה עוד היסטוריה כשהפך לספורטאי הבכיר הראשון בארץ שיצא מהארון. "אם אוהדים של בית"ר היו יודעים שיש שחקן הומו בקבוצה, היה אצלם בדיוק אותו בלגן שיש היום עם המוסלמים. זו גזענות שנובעת מבורות.

"כשמגיע שחקן חדש לקבוצה, שלא מכיר אותי אבל שומע שאני הומו, בהתחלה נוצרת אצלו אי־נוחות להיות איתי במקלחת. בגלל הסטריאוטיפ, היו מקרים ששחקנים חדשים חששו להיות לידי כשהם עירומים. עם הזמן, השחקן החדש לומד להכיר אותי כג'ניה, ולא כהומו. לפעמים יש התבטאויות פרובוקטיביות בחדר ההלבשה, ככה בצחוק, ואם אני מרגיש שזה חורג מגבול הטעם הטוב, אני עוצר את זה".

"בקיבוץ שלי אין עם זה בעיה. זה לא מה שהיה פעם. היום אני חי בזוגיות עם בן קיבוץ מעגן מיכאל, וזה מתקבל אצלנו בצורה הכי טבעית גם בקבוצה. אחרי הזכייה בגביע למשל, עמיחי הגיע איתי לארוחה הקבוצתית והתקבל בשמחה על ידי כל השחקנים. הם נתנו לי מחמאות עליו ואמרו שאנחנו אחלה זוג. כמו ששחקנים אחרים באו עם החברות שלהם, אני באתי עם החבר. האמת, זה סיפור ייחודי מה שקורה בקבוצה שלנו, ששובר את כל הסטיגמות".

אם היית כדורגלן או כדורסלן, גם היית יוצא מהארון?

"הסיכויים נמוכים. בניגוד ללסביות שמתקבלות בהבנה בספורט, הקבלה של הומואים בעולם הספורט היא בעייתית בגלל דעות קדומות. לצערי, בכדורגל יש הומופוביה. אני מכיר דמויות בכירות בכדורגל ובכדורסל שהם הומואים שמפחדים להיחשף, כי הם חוששים שזה יפגע להם בקריירה ובפרנסה. כשאני שומע את הסיפורים שלהם, אני אומר תודה לאל שבחרתי בכדורעף. מה הם צריכים, שהקהל יקלל אותם? ואז הנהלת המועדון תראה את התייחסות הקהל, ולך תדע להיכן זה יתפתח".

(מקור הידיעה: ynet. » לידיעה המלאה)