יואב סיון, עיתונאי ישראלי בניו יורק, מגיע לעשות את סדר הפסח בשיקאגו, העיר שבה מכירים את אובמה באמת, ולומד איך ועדה מסדרת יכולה לעשות את עבודתה באופן שקוף ומקובל על ציבור הבוחרים

בעגה הפוליטית הישראלית "וועדה מסדרת" משולה ללחמנייה באמצע סדר פסח, משהו שהוא עלבון לנפש הדמוקרטית ההומייה בלבב יהודי ציון. זה הרעיון: הרב עובדיה האנטי-דמוקרטי מכתיב מי יהיו חברי הכנסת של ש"ס, בעוד שהקהל הקדוש במר"צ (התנועה החדשה-ישנה) הדמוקרטית, למשל, בוחר מרצונו מי ייצג אותו.

בעודי מתחבט בהבדלים בין הרצון של הרב עובדיה לרצון של הרוב בוועידת מר"צ הגעתי לשיקגו לעשות את סדר פסח וזכיתי לשיעור בוועדה מסדרת נוסח אמריקה.

קצת רקע. חבר הקונגרס הדמוקרט המייצג את השכונות הצפון-מזרחיות של שיקגו (רשמית, המחוז ה- 14) בקונגרס של מדינת אילינוי (כלומר, בבירה ספרינגפילד) פרש לפני תום כהונתו. המפלגה הדמוקרטית נקראה לאייש את הכיסא עד הבחירות והוציאה קול קורא למועמדים, אליו נענו עשרים ואחד איש שבאו לבקש את אמון הציבור באסיפה מיוחדת.

צלחת הסדר בארה"ב. התפוז מסמל את הקהילה הגאה. (צילום: Ed and Eddie)

אבל בגאומטריה הפוליטית המסורבלת של אילינוי ההחלטה לא הייתה בידי 100 אלף איש שגרים במחוז, ולא בידי כמאה-מאתיים איש שבאו להאזין למועמדים באספה. כאן החוק מסמיך וועדה מסדרת שנתנה את ההחלטה לשלושה אנשי מפלגה, שכל אחד מהם ייצג רובע או שכונה (ward) במחוז. וזה מסתבך והולך: מאחר שהקול של כל אחד מהשלישייה שוקלל לפי מספר הבוחרים הדמוקרטים בשכונה שלו, כוח הכרעה היה נתון לגמרי לרצונו של אחד בלבד: הסנאטורית (לשעבר, באילינוי) קרול רונן, יהודיה חביבה הפעילה בהדסה.

בדרך החוצה שמעתי מישהו אומר "Democracy at its best" ולא הבנתי האם הוא אמר זאת בציניות. נראה לי שלא. הציניות של הפוליטיקה באמריקה היא שונה מאוד מישראל. בארה"ב הפוליטיקאים אומרים דברים ברצינות תהומית גם אם אינם מתכוונים אליהם, ולכן קל כל כך להיות ציניים לגבי הפוליטיקה האמריקנית. בישראל, בה רצינות תהומית בפוליטיקה היא סימן לציניות או לנאיביות, קשה להיות באמת ציניים. הרי אם ברור לכולם שהשרים וחברי הכנסת אינם מתכוונים למה שהם אומרים, איך נתפוס אותם בקלקלתם?

מצד אחד, התהליך בשיקגו היה כמו הצגה, דמוקרטיה רק לכאורה, בה הרוכלים שוטחים את מרכולתם לפני הקונים שבכלל לא יכולים לשלוף את הארנק. מצד שני, בדמוקרטיה הפרוצדורלית האמריקנית זה משחֵק לפי כללים ברורים ולכן אנשים מקבלים זאת בהבנה גם אם ברור שזה רחוק משלמות. לאנשים יש חוש פרופורציה, יש עניינים חשובים יותר להתעסק בהם מאשר לשפר עד אינסוף תהליך בעל חשיבות מוגבלת והדבר החשוב שצריך לקבל החלטה כראוי ומהר. אז שקרול רונן תחליט, למה לא?

אחרי שכל המועמדים מיצו את חמש הדקות שקיבלו לנאום לאומה אמרה רונן: "זאת תעודת כבוד לקהילה שלנו שרבים כל כך הגיעו לכאן להשתתף. כעת אנו נפנה לבחור את המועמד. זה מפעיל עלינו לחץ לקבל את ההחלטה הנכונה".

"ההחלטה הנכונה" היתה לבחור בקלי קאסידי, מועמדת צעירה, לסבית, יהודיה, אמא לשלושה ילדים.

קרול רונן על הקולגה אובמה

כששאלתי את קרול רונן על כך, היא הסבירה שהיא אכן חששה שאנשים יגידו שאין להם חלק בתהליך, אבל התהליך היה פתוח, שקוף, "ואנו [חברי הוועדה] הבהרנו את החוק, כיצד הוא מקנה את הסמכות לחברי הוועדה, ואמרנו לאנשים שהם יכולים להגיש מועמדות".

בסופו של דבר, רונן חושבת שהשקיפות והלחץ הציבורי על הוועדה עשו את שלהם. מי שהיה באולם והקשיב למועמדים יכול היה לראות, לדבריה, שהם "בחרנו את האדם הנכון ביותר" לתפקיד. וזה מבחן התוצאה שמשמעותי לכולם. על הצלחות לא מתלוננים.

סנטור קרול רונן

רונן אמרה שהיא רצתה מועמד מקהילת הלהט"ב. אבל ההתאמה של קאסידי לתפקיד היא מעבר לכך. לקאסידי יש הכרות טובה גם עם מסדרונות הכוח בספרינפילד וגם עם המחוז אותו תייצג שם, מה שיאפשר לה להיות נציגה אפקטיבית לציבור. ויש לזכור שקאסידי גם תעמוד לפריימריס של המפלגה הדמוקרטית ולבחירות עוד כשנה.

כמובן, רציתי לשמוע מרונן על הקולגה שלה בסנאט של אילינוי, ברק אובמה, שכידוע שימש כסנטור במדינה לפני שהיה סנטור בוושינגטון. במשך כשש שנים רונן ואובמה ישבו זה לצד זה. רונן מספרת על אובמה, "הוא אינטליגנטי מאוד, אדם מתון המאמין שהוא יכול למצוא את המכנה המשותף".

היא מתארת אדם יסודי, מעמיק ששומר על קור רוח ואינו נוטה לסערת רגשות. מעין יוסי ביילין נוסח שיקגו. "הוא תמיד רוצה לדעת את העובדות, להבין את העובדות, להתקדם תוך הסתמכות על ידע ולהגיע לעמק השווה. הוא גאה בכך שהוא קורא ברעבתנות."

רונן "כואבת כיהודייה" נוכח העויינות כלפי אובמה, שכביכול אינו תומך בישראל. היא מבקשת שהישראלים ידעו "שהוא תומך נאמן בישראל וחבר אמת לה. הוא מאמין שישראל צריכה להיות חזקה ובטוחה".

היא מדגישה שוב ושוב את שאובמה הוא הוגן, ללא פניות, ומתרשמת כיצד הוא הצליח להלהיב את הציבור דווקא על ידי קור רוח. רונן אומרת שהיא מבינה כיצד במסגרת "הוויכוח הלא-רציונלי" בישראל יש העדפה למישהו יותר אגרסיבי ואמוציונלי על פני ההוגנות של הנשיא האמריקני. היא מוסיפה שגם בבחירות באמריקה קל יותר לשווק אמוציונליות על פני ענייניות.

"גם לי בא לומר לו לפעמים, 'Mr. President, תהיה יותר אגרסיבי'. אבל זה לא שלא אכפת לו, זה פשוט הופך את זה קשה יותר לשכנע כמה אכפת לו."

אובמה, היא אומרת, הוא תומך נלהב בזכויות להט"ב.

הרהור לסיום. אובמה הותקף שוב ושוב שאינו עושה למען הקהילה הגאה, ואז במספר צעדים ברורים וחדים הוא הפך לנשיא האמריקני שעשה יותר מקודמיו למען להט"ב. אולי אפשר להקיש מכך לגבי תמיכתו של אובמה בישראל: הביקורת והתלונות כלפי אובמה לא יפריעו לו לפעול בשיקול דעת למען ישראל. אבל, כמובן, שיתוף הפעולה של ראש ממשלת ישראל זה כבר עניין אחר.

יואב סיון הוא עיתונאי ישראלי בניו יורק. האתר שלו הוא www.YoavSivan.com

מאמרים קודמים במסגרת פינתו – ההבדל בין כאן לשם:

> הקהילה מציגה: מופת של דיון ציבורי

> הזכות להומופוביה כמבחן חוקתי

> ניסויים בחוקי הנישואין

> איך משפיעים?

ב-17 במאי יצוין בארץ ובעולם היום הבינ"ל נגד הומופוביה וטרנספוביה !

אירועי הבנ"ה / IDAHO יעמדו השנה בסימן מאבק בהומופוביה וטרנספוביה במערכת החינוך ודרך החינוך. 

>> עזרים שונים לפעילות - באנרים ייחודיים של הבנ"ה להטמעה באתרכם, פוסטר הבנ"ה גדול להדפסה, מערך שיעור בנושא הומופוביה ועוד.
>> רעיונות והצעות לפעילויות הבנ"ה
>> לוח אירועי הבנ"ה 2012 בישראל
>> הצטרפו אלינו בפייסבוק
>> הירשמו לרשימת התפוצה